קנו קנין - כולל קניני תורה
ביתר עילית
אשרינו ששמת חלקנו מיושבי בית המדרש. ברוך השם, אנו זוכים לראות מדי יום נהירה של אברכי חמד אל היכלכלים 'קנייני תורה' ועל פיהן רבותת ההתרגשות וההודאה 'שמת חלקנו מיושבי בית המדרש ולא שמת חלקנו מיושבי קרנות'. קול התורה הנישא בהיכלכול מרקיע שחקים, לראות את תנועות הידיים המפלפלות של האברכים זהו תענוג עילאי מעין עולם הבא - ואכן, התענוג הזה, כך אנו חשים, אינו יכול להיפסק. מהיכן נשאב כוח, אם לא יהיה לנו את המטען הזה. מהיכן תשאב עירנו אור - בית המדרש חייב להמשיך ביתר שאת וביתר עוז, להרבות את ספסלי הלימוד ולהמשיך להשפיע ולהפיץ את אור התורה בקרבנו.
סיפור יהודי, סביו יהודי ניצול שואה היה מתעקש כל שמחת תורה בידו את הספר התורה העתיק והכבד, גם במרומי גילו לא וויתר על הדבר. נכדו שתמה היה על המנהג שאלו בעדינות לפשר המעשה. הסב כי הגיע הזמן לספר, ופתח בשחזור. היינו בצעדות המוות אני ואבי, רצנו קילומטרים על פני קילומטרים ימים רצופים זה אחר זה, יום אחד הרגשתי באפיסת כוחות, נפלתי ארצה, וצעקתי לאבי 'אני גמרתי...'. אבי שידע שמי שנשכב ארצה דינו ביריה על ידי השומר הנצאי, תפס אותי על כתפיו והחל לרוץ עימי על אף משקלו הנמוך וחולשתו הפיזית. מאחורינו עמד יהודי וראה את הנעשה, הוא צעק לאבי, 'מרדכי, מה אתה מחזיק אותו, הוא יפיל אותך בסוף, תנצל לפחות אתה...' אבי חייך וענה, 'אני מחזיק אותו? הוא מחזיק אותי, אם הוא הולך, אין לי יותר בשביל מה לחיות, הוא הנצר האחרון שלי...', כך מסיים את סיפורו ואמר, אני רוצה לחוש כמו אבי אלי כלפי התורה, לא אני מחזיק אותה, היא מחזיקה אותי.
יהודים יקרים, בני איש אחד אנחנו בנים לעם אחד. תורתנו היא חיינו, לולי התורה אין לנו מה לחפש אומר אדמות, אין עמנו עם אלא בתורתו, ר"ס גאון... אני פונה אליכם בפניה נרגשת, אל תשאירו אותנו לבד במערכה, תעמדו לצידנו, תרמו בצורה כזו המכבדת את התורה ולומדיה למען החזקת המפעל האדיר. הזה. אנו מוצאים מעט, אך התורה היא זו שמשיבה בכפל כפליים - זכרו! הרון נושא את הנושאיו.
בברכת, עץ היא לארצות בה, למדינות 'בה' לא לארצות 'אותה'...
ראש הכלל,
הרה"ג ר' צבי אלימלך פריזנד שליט"א